מאמרים

קרן פנסיה או ביטוח מנהלים

קופת חיסכון האולטימטיבית

אם הייתם יודעים, שהחלטות נכונות בנוגע לבחירת מסלול חיסכון פנסיוני שלכם, בגיל צעיר ככול שניתן, היו נותנים לכם תוספת של מאות אלפי שקלים לעת גיל הפרישה, האם עדיין הייתם דוחים את העיסוק בפנסיה שלכם לגיל הפרישה?

אולי זאת תהיה הגזמה לטעון שרוב הציבור לא יודע לקרוא את מפת השוק הפנסיוני ולא מנהל את כספו ביעילות, אך כנראה הגדרה זו לא רחוקה מהמציאות. כתבה זאת תעזור לכם להבין את המהות שני הכלים העיקריים לחיסכון הפנסיוני – קרן פנסיה וביטוח מנהלים, לכאורה לא נראה סביר שיהיו פערים מהותיים בין שניהם. תתפלאו, אבל המצב רחוק מלהיות כזה.

ביטוח מנהלים או קרן פנסיה:

על מנת להסביר את מהות ההבדל ביניהם, תארו לעצמכם מצב שעליכם לצרוך שירות/מוצר מסוים, כאשר עומדות בפניכם שתי החלופות הבאות:

1. להיות בעל חברה, לצרוך את המוצר של עצמו במחיר עלות. החיסרון בכך הוא שהינך חשוף להפסדים במידה ויתברר שעלות המוצר הייתה צריכה להיות גבוהה יותר (עמית בקרן פנסיה).
2. להיות לקוח החברה, לשלם על מוצר עשרות אחוזים מעל עלות היצור (ולפעמים אף יותר). היתרון בכך הוא שאתה נהנה  ממוצר בעל תעריף מובטח וידוע מראש, גם אם הוא יתברר כהפסדי לחברה (מבוטח בחברת ביטוח).                                                                                                                                        

על מנת לבחון את היתרונות והחסרונות של שתי החלופות הללו, אחלק את הדיון לשלושת החלקים הבאים:

1. עלויות שוטפות (דמי ניהול מפרמיה ודמי ניהול מצבירה).
2. עלויות הכיסויים הביטוחיים (מוות, נכות).
3. סיכונים הכרוכים בעצם בחירת החלופה.

1.  עלויות שוטפות:

קיימים דמי ניהול מפרמיה שוטפת ומצבירה שנתית. להלן השוואת דמי הניהול בקרן פנסיה לביטוח מנהלים: 

ניתן לראות כי עלות דמי הניהול המצטברים בשנה בביטוח המנהלים גבוהה משמעותית מזו שבקרן הפנסיה. החיסכון המצטבר בקרן הפנסיה לגיל פרישה של 65, עבור גבר בן 30 בעל שכר חודשי 10,000 ₪ וצבירה נוכחית של 100 אלף ₪, יהא גבוה בכ400,000 ₪ לעומת ביטוח מנהלים. משמעות הדבר הוא תוספת של 26% בצבירה בפנסיה (או תוספת של 16% לאדם שמצטרף לקרן פנסיה/ביטוח מנהלים בגיל 45).

חשוב לציין, שהשוואה זאת מתעלמת מעלויות כיסויים ביטוחיים. במידה והיינו מביאים זאת בחשבון, הרי יתרון קרן הפנסיה היה גדל עקב עלויות כיסויים ביטוחיים זולים יותר ("עלות הייצור").

2.  עלויות כיסויים ביטוחיים:

אמשיך בדימוי שתי החלופות על מנת להסביר את שיטת התמחור:

2.1     לעמית בקרן הפנסיה זכות ליהנות מתעריפי הכיסויים שהוא רוכש ב"מחיר עלות". כל חודש מופעל מנגנון איזון האקטוארי שמטרתו לאזן בין עלויות הכיסויים בגין מקרי מוות ונכות שקרו בפועל לבין הפרמיה שנגבתה בפועל.

2.2     במידה ונגבתה פרמיה גבוהה ביחס לכמות מקרי המוות ונכות באותו חודש, יחולקו "רווחים" לכל עמיתי הקרן – עודפי הפרמיה שנגבתה עבור הכיסויים הביטוחיים באותו חודש (תשואה דמוגרפית).

2.3     מבוטחים בחברת ביטוח ישלמו תעריף קבוע וידוע שנחתם בחוזה בעת רכישת הפוליסה, אך עלויות הכיסויים לאדם שאינו מעשן יהיו גבוהים פי 2-3 מאלו שנגבות בקרן פנסיה, אדם מעשן ישלם אף יותר – תעריף גבוה פי 5-6!

3.  סיכונים שכרוכים בעצם בחירת החלופה:

3.1     סיכון השקעות:

כל כספי ביטוח המנהלים מושקעים בשוק ההון החופשי וחשופים במלואם לתנודות השוק.

עמיתים בקרנות הפנסיה החדשות נהנים מסבסוד של 30% מכספיהם שמושקעים באג"ח ממשלתי המבטיח הצמדה למדד וריבית ריאלית של 4.86%.

על סמך שנת 2008, שנת המשבר הגדול, ניתן לראות באופן מובהק את היתרון ההשקעתי בקרנות הפנסיה (התשואה בחברת הביטוח הייתה שלילית בשיעור של כ18% לעומת כ11% בקרנות הפנסיה).

3.2     סיכון התארכות תוחלת החיים בישראל:

עמיתים בקרן פנסיה, בדומה לבעלי החברה שמשתתפים ברווחי החברה, משתתפים גם בהפסדים, לכן בקרן הפנסיה מתחשבים בהתארכות תוחלת חיים העתידית ובמידה והיא עולה על הצפוי, יורע מקדם הקצבה.

מבוטחים בחברת ביטוח, חתומים על חוזה ביטוח שמבטיח להם מקדם קצבה שידוע מראש, ולכן מוגנים מפני התארכות תוחלת אורך החיים מעבר לצפוי, עם זאת ההגנה הינה חלקית בלבד והיקפה נמוך מאוד.

מדוע?

מקדם הקצבה הינו ערך נוכחי בגין תשלום קצבה של ₪ 1 לחודש למשך כל חייו של הפורש. ככל שמקדם הקצבה גבוה יותר, הקצבה שעתידה להשתלם קטנה יותר.

שני גורמים שמשפיעים על גובה המקדם הם טבלת תמותה וריבית ההיוון. ככול שריבית ההיוון נמוכה יותר כך מקדם הקצבה גבוה יותר. ככול שתוחלת החיים ארוכה יותר כך מקדם הקצבה גבוה יותר.

כפי שציינתי קודם, קרנות פנסיה נהנות מסבסוד על 30% מהכסף, משמע ריבית ההיוון שלהן גבוהה יותר, מה שמגדיל את הקצבה בכ- 5% ביחס לזו של חברת הביטוח שתשולם בגין צבירה זהה.

ביטוחי מנהלים הנמכרים כיום מבטיחים מקדם קצבה ומתנים זאת בתנאי אחד משמעותי: התחייבות המבוטח לבחור מסלול המשלם קצבה במשך 20 שנים הראשונות ללא תלות בחיי המבוטח (נקודה זו אינה זוכה להתייחסות הראויה ביחס לחשיבותה). זאת אומרת בעת חישוב מקדם הקצבה, חברת הביטוח אינה מביאה בחשבון תמותה במשך 20 השנים הראשונות, דבר המגדיל את המקדם באופן משמעותי. אדם שפורש בגיל 65 עשוי להתחיל ליהנות מהגנה מהתארכות תוחלת אורך החיים רק מגיל 85 בלבד. משקל הבטחה זו הינו כ 12% בלבד מתוך סך המקדם. בישראל תוחלת החיים כיום לאדם בגיל 65 הינה כ 87.8, ולכן משקל הבטחה במקדם הקצבה הינו רק 2.8 שנים מתוך שארית תוחלת החיים של הפורש בגיל 65.

לסיכום, המקדם המובטח, יותר נכון 12% מתוכו, לא מהווה יתרון משמעותי כפי שהוא מפורסם, ולכן אין להתייחס למוצר זה כדבר המבטיח הגנה מוחלטת מפני התארכות תוחלת החיים, שכן הגנה זו הינה חלקית בלבד.

בניגוד לנעשה בחברת ביטוח, קרן פנסיה הינו גוף דינאמי, לכן אם בעתיד תתארך תוחלת החיים בישראל מעבר לצפי (לצורך ההמחשה, לפי לוח פ' שבשימוש קרנות פנסיה כיום, צפי לאורך חיים לאדם בגיל 65 הינו עד גיל 87.8 שנים, כאשר בעוד 30 שנים הצפי יגדל ל 89.2 שנים. לכאורה, אם ב 30 שנים הבאות תוחלת אורך החיים תגיע לגיל 90 ולא 89.2, הפגיעה בגובה הקצבה שיקבלו עמיתים בקרנות הפנסיה תסתכם באחוזים בודדים בלבד.

לכן הסיכון האמיתי נמצא מעבר לגבולות תוחלת אורך החיים של גיל 90.

כפי שנראה, לא ניתן להצביע על יתרון משמעותי לטובת ביטוח המנהלים ביחס לקרן הפנסיה כבעניין ההגנה מהתארכות תוחלת החיים, עם זאת במקרים נדירים, בהם תהיה עלייה בתוחלת החיים, ניתן לראות יתרון מסוים לטובת ביטוח המנהלים שעשוי לתת מענה חלקי לבעיה זאת.

3.3     סיכון שמקורו באסון:

בדומה לסעיף הקודם, המבוטחים בחברות ביטוח מוגנים מסיכון זה. חברות הביטוח נוהגות להעביר חלק מהסיכונים   שלהן לחברות ביטוח משנה, ובכך מגדרים את עצמם מסיכונים שמוגדרים כאסונות. למרות האמור, במידה ויהיה אסון גדול מבוטח בחברת ביטוח אינו חסין ב100%, שכן קיים סיכון לפשיטת רגל של חברת הביטוח.

בקרנות הפנסיה המצב שונה, אומנם קרנות קטנות (עד 1,500 עמיתים) מחויבות להעביר את רוב הסיכון למבטח המשנה ובכך לכסות את עצמן נגד אסונות (מלחמה, רעידת אדמה וכו'), אבל כיום חלק מקרנות הפנסיה הגדולות לא רכשו ביטוח למקרה קטסטרופה אלא לקחו את הסיכון על עצמן.

לסיכום, ניתן לראות כי בעלויות דמי הניהול ובעלויות הכיסויים הביטוחיים לקרן הפנסיה עדיפות על ביטוח מנהלים. גם בהשקעות לקרן פנסיה יתרון בכך שחלק מהכסף מסובסד ע"י הממשלה.

שני פרמטרים שנותנים עדיפות מסוימת לפוליסת ביטוח מנהלים הם סיכון התארכות תוחלת אורך החיים וסיכונים שמקורן באסונות. אנתח את עוצמת השפעתם שני הפרמטרים האלה:

                            א.                סיכון שמקורו בהתארכות תוחלת אורך החיים – בהמשך לאמור בסעיף 3.2. לעיל, סביר להניח שכל עוד תוחלת אורך החיים תישאר בגבולות גיל ה90, יישמר יתרון של קרן הפנסיה ביחס לביטוח המנהלים בכל הנוגע לפקטור הקצבה בעת הפרישה בלבד. הרי אדם שמצטרף היום לביטוח מנהלים יודע מראש מה יהיה הפקטור שלו בעת פרישתו, ואילו בקרנות הפנסיה לוחות התמותה עלולים להתעדכן אם יהיה שיפור בתוחלת החיים בישראל. מהמחקר שנעשה במשרדינו לאחרונה עולה, שתוחלת אורך החיים בישראל צריכה לגדול בכ 4 שנים כדי שהפקטורים ישתוו. נכון להיום פקטור בקרנות הפנסיה נותן קצבה גדולה בכ 5% ביחס לזאת של ביטוח מנהלים.

                            ב.                סיכון שמקורו באסון – זהו נעלם שדורש התייחסות עמוקה יותר. לצורך בחינת פרמטר זה אציג מודל שבוחן את קרן הפנסיה החדשה "מקפת", כאשר מטרת המודל הינה לתרגם את עוצמת אסון לתשואה בקרן.  מוקדם יותר בכתבה זאת כבר התייחסתי למושג "איזון אקטוארי", תשואה דמוגרפית הינה תרגום של איזון אקטוארי לתשואה. התשואה הדמוגרפית היא הפרש בין צפי עלות הריסקים לבין עלותם בפועל. כלומר אם חו"ח יקרה אסון במדינת ישראל וכתוצאה מכך ימותו יותר אנשים מהצפוי, משמע עלויות הריסקים יהיו גבוהות מהצפוי, כך התמותה העודפת תתורגם לתשואה שלילית של הקרן.

בסיס הנתונים של המודל: נתוני מאזן שנתי ל31/12/2008 של קרן פנסיה מקיפה "מקפת":

לפי דוחות כספיים של קרן פנסיה "מקפת" ל12/08 היו בה 275,000 עמיתים פעילים, לפי לוח התמותה פ' כ 120 עמיתים היו צפויים למות במשך שנת 2008, כל כמות העולה על 120 הייתה אמורה להביא לתשואה דמוגרפית שלילית ובכך להתווסף לתשואות שמקורם בשוק ההון.

בשנת 2008 "מקפת" דיווחה על תשואה שלילית של 9.56%, (תשואה משוקללת של 70% בשוק הפתוח ו30% אג"ח ממשלתי). תשואה דמוגרפית בשנת 2008 הייתה דווקא חיובית והסתכמה ב 0.96%, מה שאומר ששיעור התמותה היה נמוך מהצפוי.

ניתן לתרגם גודל אסון לתשואה שלילית ,כך לדוגמא, תשואה שלילית של 9.56% שמקורה בהשקעות שוות ערך למוות של כ2,200 עמיתי הקרן מעל הצפי. במונחי כלל המדינה מדובר במוות של כ 71,000 אזרחי ישראל.

להלן טבלה הממחישה את סך המתים כתוצאה מאסון והערך המקביל בתשואת הקרן:

   *   לפי 7.4 מליון אזרחי ישראל בשנת 2008.

   ** תמותה של 2,300 עמיתים בקרן שוות ערך לתשואה שלילית של 10%.

למען השוואה, אם מדברים על תשואה שלילית נמוכה יחסית של 5%, שמקורה בהשקעות, סביר להניח שלפחות פעם בעשור נהיה עדים לתשואה דומה, אך כמות המתים שמקבילה לתשואה זו תוגדר כאסון לאומי רב מימדי שלא נראה כמותו (36,000 מתים שהם כ0.50% מהאוכלוסייה).

להשוואה: כתוצאה מהפצצת הירושימה ונגסאקי מתו כ 205,000 איש, זה היווה כ 0.25% מכלל אזרחי יפן.

סיכום יתרונות קרן הפנסיה:

פערים בדמי הניהול, עלויות הכיסויים הביטוחיים ועדיפות במקדם הקצבה בקרן הפנסיה, יוצרים יתרון עצום בערכה כלכלי הכולל של קרן הפנסיה. להלן הפערים:

       *   לאדם מעשן יתרון כפול, כי בניגוד לחברות הביטוח בקרן פנסיה מתעלמים מסטאטוס העישון.

בסיכום כל הפרמטרים שעליהם מתבססת השוואה בין קרנות הפנסיה לביטוחי המנהלים ניתן לראות שיש יתרון ברור ומובהק לקרנות הפנסיה, ורק סיכונים שמקורם באסון והתארכות תוחלת אורך החיים מהווים חסרון קל. סביר להניח ששני סיכונים אלה הם בעלי הסתברות נמוכה שקשה להעריך אותה במדויק.

אלכסיי טרקשינסקי