שינויים מרחיקי לכת קרו בשנים האחרונות: חוק ההסדרים במשק, חוק ועדת בכר, תיקון 3 וכו'. מכלול השינויים הללו השפיעו בצורה ניכרת על אופי ודרך המחשבה בכדי לנסות ולהגיע לגיל הפרישה תוך מקסום מכלול המשאבים שעומדים לפנינו.
כיום, כל אחד החוסך לגיל הפרישה נדרש, בין היתר, להתמודד עם העובדות הבאות:
- ההחלטה על הכוונת הכספים הפנסיוניים (בין אם המדובר בביטוח מנהלים, קרן פנסיה או קופת גמל) מוטלת על כתפיו של החוסך, שכן עד החלטת ועדת בכר הנושא לא היה רלוונטי ובמרבית המקרים הדבר נקבע ע"י הנהלת החברה, תוך הסדר בין ההנהלה, סוכן הביטוח וחברת הביטוח.
- אי קיומם של מוצרים חדשים המבטיחים תשואה מובטחת, דבר המאפשר ביטחון מסוים ויכולת תכנון עתידי.
- תכנון מצבו הפנסיוני, לאור השיפור המתמיד בתוחלת אורך החיים, דבר המשפיע בצורה ישירה על הצורך להגדלת הפרמיה החודשית בכדי להגיע לכיסויים והקצבה הנדרשת בכדי לשמור על רמת חייו של החוסך.
"בעיית" שיפור תוחלת החיים הינה כפולה, שכן לאור העובדה כי אנו חיים יותר זמן אזי במקרה פטירה מוקדמת יש מקום להגדיל בצורה נכרת את גובה הריסק הנרכש, וזאת בכדי להבטיח כיסוי נאות לבני המשפחה. בנוסף לכך, אדם המגיע לגיל הפרישה יצטרך להגיע לסכום צבירה גבוה יותר מבעבר בכדי להבטיח לעצמו קצבה סבירה. (שכן נוצר מצב שבו הסכום הצבור צריך להספיק ליותר שנים חיים לאחר מועד הפרישה).
בנושא גובה הריסק קיימות בימינו שתי ברירות עיקריות: רכישת קצבה לבן/ת הזוג שהינה נגזרת של השכר המבוטח (לדוגמא: בגין שכר מבוטח של 10,000 ₪, נרכש כיסוי קצבת שארים של 60% – כלומר 6,000 ₪ – כל עוד בן/ת הזוג בחיים), או רכישת ביטוח ריסק שישולם כסכום חד פעמי (לדוגמא: רכישת ריסק של 500,000 ₪). יחסית קל לנו לתמחר את הצורך המשפחתי כאשר אנו חושבים במושגים של הכנסה חודשית (כלומר כיסוי קצבת שארים), שכן המקור הכספי העיקרי של ההוצאות השוטפות בחיינו מתבסס על ההכנסה החודשית. כאשר אנו מנסים לתרגם זאת לסכום חד פעמי, אנו נתקלים בבעיה שכן: "כמה אני צריך?" או לחילופין "מה הסכום השקול ל- X ₪ לחודש?"
בטבלה הבאה, מוצג השווי הנוכחי של קצבת שארים, בגין קצבה חודשית של 1,000 ₪. (ההצגה הינה להמחשת סדרי גודל בלבד, ומתבססת על ריבית היוון ריאלית של 4.00% ותוחלת חיים המסתיימת בגיל 85):
גיל השאר | שווי הקצבה המבוטא כריסק |
30 | ₪ 265,303 |
35 | ₪ 257,786 |
40 | ₪ 248,640 |
45 | ₪ 237,513 |
50 | ₪ 223,975 |
55 | ₪ 207,504 |
60 | ₪ 187,465 |
כלומר, אם נניח לדוגמא כי אני רוצה לרכוש ריסק השווה לכיסוי של 6,000 ₪ לחודש לבת זוגתי שהינה בת 40, אצטרך לדרוש מסוכן הביטוח שלי שיגדיל לי הכיסוי ל- 1,491,840 ₪ (6*248,640=1,494,840), שכן בגין שכר מבוטח בסך 10,000 ₪ המדובר ברכישת ריסק בכפולה של כמעט 150 משכורות.
מרבית המקרים בהם אנו נתקלים בכיסוי ריסק – הסכומים נמוכים בהרבה – ובנוסף לכל יש לזכור כי לאור השיפור החזוי בתוחלת אורך החיים, סכומים אילו עתידים לגדול עוד ועוד.
כפי שנאמר מלעיל, ה- "בעיה" השנייה של שיפור תוחלת החיים היא הצורך ההולך וגובר שלנו לחסוך יותר כסף לגיל הפרישה בכדי לקבל קצבה ההולמת את רמת חיינו, הבה נתבונן על דוגמא לצורך המחשת הנושא:
מקרה ראשון – בשנות ה- 80 היה נהוג לוח B.L.M של המוסד לביטוח לאומי. עפ"י לוח זה, מספר השנים שכל חוסך ממין זכר יכול היה ליהנות מכספו, החל מגיל 67, הוא 13.56 שנים. (להלן "שארית תוחלת אורך החיים").
מקרה שני – בשנת 1999 נבנה לוח 1א4 של קרנות הפנסיה, גבר שהיה בגיל 30 במועד זה, בעת הגיעו לגיל 67, שארית תוחלת אורך חייו תעמוד על 17.98 שנים, ואם נתבונן על ילד שנולד בשנת 1990 בכפוף לטבלה זו, שארית תוחלת אורך חייב מגיל 67 תסתכם ב- 18.88 שנים.
מקרה שלישי – בשנת 2002 נבנה לוח פ' של קרנות הפנסיה, אם נתבונן על ילד שנולד בשנת 1990 בכפוף לטבלה זו, אזי שארית אורך החיים שלו מגיל 67 תעמוד על 20.87 שנים.
משלושת הדוגמאות שלפנינו ניתן ליראות כי עוד בדורנו, תוחלת אורך החיים, בגיל פרישה, לצורכי חיסכון ותשלום השתפרה בלמעלה מ- 50% (הגידול מ- 13.56 ל- 20.87). המשמעות הכספית של הנושא היא שפנסיונר שפרש לפי לוח B.L.M יקבל פנסיה גבוהה בעשרות אחוזים יותר מפנסיונר שפרש בכפוף ללוח פ', כאשר שני האנשים בעלי שכר/פרמיה זהה וצברו את אותו הסכום בהגיעם לגיל הפרישה.
לסיכום הנושא, נשאלת השאלה: "מה עלינו לעשות?", כיוון שאין אנו מעוניינים לקצר את חיינו (לא מומלץ…) הרי התחליף היחיד הינו הגדלת גובה החיסכון/מרכיב ההפקדה החודשית, וזאת למשל ע"י הגדלת מרכיב תגמולי העובד מ- 5.00% (במרבית המקרים) לכ- 7.00%, או למשל לבקש מהמעביד שיגדיל את מרכיב תגמולי המעביד עד ל- 7.50% (בהפחתת הרכיב המופנה לרכישת כיסוי אובדן כושר עבודה). נכון שזו הוצאה נוספת למעביד אך לפחות זו הוצאה מוכרת.
אליאור ויסברג
Comments are closed.